שליש מאוכלוסיית העולם הם נוצרים, המציינים היום את החג המפורסם ביותר, כריסמס, הלוא הוא חג המולד, חג הולדת ישוע המשיח. אליהם מצטרפים רבים בני דתות אחרות, שנהנים מהאווירה הכללית שמאפיינת את החג, גם בארצנו.

בשל המסורות האירופיות והאמריקאיות נוספו לחג סמלים רבים שאינם בהכרח דתיים. הם הפכו לנחלת הכלל ומקילים על ההשתתפות בחגיגות גם של לא-נוצרים ולא-דתיים. עם סמליו העממיים המערביים של כריסמס נמנים עצי אשוח מקושטים ומוארים; פעמונים ומזמורים; תלבושות, תמונות ובובות של סנטה קלאוס - שבהתאם לאגדה מגיע מהקוטב הצפוני על מזחלת שנגררת על ידי איילים ונכנס לבתים דרך הארובה כשבאמתחתו מתנות. במערב הקר נוסף לאווירת החג גם שלג. כל אלה אינם חפים מהתמסחרות, אך הופכים את החג למאורע מלבב וחובק עולם.

גם הקהילות הנוצריות המקומיות בארץ היטיבו להפוך את כריסמס לחגיגה כללית המאחדת את הקהילה בטקסים המוניים של הדלקת האורות על עצי האשוח, פסטיבלים, צעדות ססגוניות והכריסמס-מרקט, שוק החג שבו מוכרים מכל טוב, ממש כמו באירופה.

עבור יהודים, החגיגות ביישובי הנוצרים בארץ מקודמות על ידי משרד התיירות והעיריות השונות כחוויה הדומה באווירה שלה לאירופה ולאמריקה בעונה זו. ואכן, יהודים ישראלים רבים הגיעו לחגיגות עממיות אלו בנצרת, בחיפה, בשפרעם, ביפו ואף במעיליא בצפון. אמנם השנה העיבה קמעה על האווירה סמיכות הצהרתו של נשיא ארה"ב טראמפ בעניין ירושלים, אך ככלל אווירת החג בישובים בתוך ישראל נותרה על כנה.

רבבות היהודים שהגיעו למוקדי השמחה תורמים לקירוב לבבות ולשגשוג כלכלי באזורים אלה. המפגש פנים אל פנים עם ערבים נוצרים, ועם המוסלמים שמשתתפים גם הם בחגיגות העממיות, שוברת סטריאוטיפים ומאפשרת היכרות וחוויה משותפת, שמערערת את הייצוג המגמתי השלילי של הערבי באמצעי התקשורת הישראליים.

פתיחות זו היא מבורכת אך יש מקום להסתכלות מעבר לפן החגיגי-עממי. יש לפנות גם אל המאורעות שהם בסיס החג, על אף המטען הדתי-ההיסטורי הקשה בין הנצרות ליהדות. היות ונגזר עלינו לחיות יחד בארץ הזו, שומה עלינו להכיר בין היתר גם את דתו של האחר; הכרה שתביא להבנת בסיס האמונות והערכים אלה ושל אלה. זה יקל על החיים המשותפים לכל העמים והדתות.

מנקודת ראות זו ובחג מולד זה ראוי לנצל את ההזדמנות וללמוד על המקור הדתי של החג. אין לכחד שמוצא החג שמאחד מיליארדים בעולם הוא במחוזותינו: בבית לחם שבאזור הרשות הפלסטינית, מרחק כ-5 דקות מתלפיות ו-7 דקות מהמושבה הגרמנית בירושלים.

לפני יותר מאלפיים שנה וכמעט בהיחבא נולד תינוק בעיירה שאמנם היתה קטנה אך היתה לה מורשת עשירה, והרי היא עירו של דוד המלך. כמו כל נתיני האימפריה הרומית, הגיע זוג צעיר מנצרת לעיר מוצאם בבית לחם, כדי להירשם למפקד עליו הכריז השליט הרומאי. הבעל ואשתו ההרה לא מצאו מקום ללון בו בעיר ומצאו מסתור באורווה. שם ילדה האשה את תינוקה, ישוע, לידה ששינתה את העולם. האוונגליון לוקס מספר שמלאך יהוה הופיע לפתע באותו לילה בהרי יהודה והודיע לרועי הצאן על לידת המושיע, והחרה אחריו צבא מלאכים בשירה שהפכה לסמל דתי לדורי דורות: "כָּבוֹד לאלוהים בַּמְּרוֹמִים, וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם עַל בְּנֵי אָדָם רְצוֹנוֹ."

מי ייתן ואכן נעשה כמאמר צבא המלאכים את רצונו של אלוהים, וכך תתגשם ההבטחה שישכון שלום בארצנו. אך הדבר מותנה באימוץ ערכיו המתומצתים במצווה "ואהבת לרעך כמוך". אם נכבד את צלמו בארצנו השסועה ללא הבדל דת, גזע ומין, יבוא שלום אלוהים על נאמני דברו. אמן.

עו"ד מנסור הוא המנהל הכללי של בית הספר הבפטיסטי בנצרת