מכתבים למערכת הארץ - 18.12.2018

בתגובה על "מ"מ ראש העיר אשדוד דרש להסיר עץ אשוח ממרכז קניות" מאת אלמוג בן זכרי ("הארץ", 12.12)

במרכז קניות באשדוד הוצב עץ מקושט, כדרכם של הגויים שחוגגים את הכריסמס. שומו שמים, אמות הספים רעדו בשל אותו העץ, שפגע ברגשות יהודים, וקריאות נשמעו להסיר את ה"חרפה". ניתן רק לדמיין מה היה קורה אילו ביקש אמריקאי נוצרי להסיר חנוכייה שהוצבה בעיירה דרומית. רבים וטובים היו צועקים אנטישמיות. ראש ממשלתנו היה נזעק, מגלגל עיניים ומטיף מוסר בעברית ובאנגלית.

אמנם עסקינן רק בעץ אומלל, אך הסיפור ממחיש את מחלת הגזענות הממארת. מחלה שלקברניטי המדינה לא בוער למגר. אך גזענות זו, שמופנית כלפי חוץ, סופה שתאכל את בעליה, כי אין גבול ליעדים שהיא תמצא לשנאה.

במדינה מתוקנת היו העיריות בעצמן מציבות עצים מקושטים לקראת חג המולד. למה שלא נחגוג ביחד את היופי שבמגוון התרבויות בפסיפס העשיר של מדינתנו? כך גם קורה ביישובים כמו חיפה, יפו, נצרת ושפרעם, שבהם נוצרים, מוסלמים ויהודים רבים חוגגים ביחד ללא קשר למהות הנוצרית־דתית של החג. זו בעצם סיבה למסיבה, סיבה לנורמליות שבה שמחים בשמחת האחר וממאנים לקחת כל דבר לסמטה החשוכה והצרה של עדתיות וגזענות. באימוץ הנורמליות נחבק את השונה, במקום רק המשותף.

ולעניין העץ המקושט והמואר: הוא אינו אמצעי מיסיונרי שמבקש להמיר את דתם של יהודים. זה לא סמל דתי שלקוח מהברית החדשה. העץ הוא סמל תרבותי שהושאל מהפגאניות ובמשך השנים יצקו לתוכו תוכן ומשמעות חדשים לו. הוא נהפך לסמל החיים החדשים והשמחה. כמובן, לא נעלמה מעיני ההיסטוריה של היהדות והנצרות, אך ניתן היה לצפות שלאחר שישראל חגגה 70 שנה, תהפוך הסובלנות לנורמה, ותושביה יוכלו להסתכל בחיוך על העץ המקושט שמסמל אווירת שמחה וחגיגיות, ותו לא.

עו"ד בוטרוס מנסור, נצרת עלית