פורסם בעיתון הארץ -27.02.2005

כשהייתי צעיר הייתי אוהד של קבוצות כדורסל ששיחקו מול מכבי תל-אביב וייחלתי שהם ינצחו אותה. לא היה איכפת לי מה הם עשו בשאר המשחקים. בכדורגל אהדתי את מכבי נתניה האגדית של עודד מכנס, אבל כשזאהי ארמלי הצטרף למכבי חיפה, קמתי ב-4 בבוקר לראות אותו כובש נגד אוסטרליה ולא היה חשוב באיזה תוצאה המשחק הסתיים.

כדורגל היה מאז ומעולם מקום לביטוי רגשות לאומיים. ערבים ויהודים כאחד אוהדים את הקבוצה של העיר או המדינה שהם מזדהים עמה פוליטית. במונדיאל, כשנבחרות ישראל ופלשתין נשארות בבית, אנו מעודדים את נבחרותיהן של המדינות שתמכו בנו בהצבעה האחרונה באו"ם ומאחלים שיביסו את המדינה שעמדה נגד מאווינו הלאומיים. יש כמה צדיקים נאיוויים שאוהדים את ברזיל בגלל הכדורגל היפה, אבל רובנו באזור זה של העולם, לאומנים חסרי תקנה עם פזילה לגזענות.

מדור הזירה
חלק גדול מהיהודים בישראל מתעבים את הערבים בכלל ואת הפלשתינאים בפרט. זו הסיבה שמקללים את עבאס סואן במשחקי נבחרת ישראל. זו הסיבה שהערבים בישראל אוהדים את קבוצת בני סכנין. היא מוכיחה כל יום מחדש שהם קיימים, ורומסת את שונאי הערבים למיניהם, במיוחד את הבית"רים מירושלים.

איני רוצה לשמוע חדשות ביום שבו סכנין תרד ליגה, וזה יקרה במוקדם או במאוחר. לקבוצות קטנות ועניות אין קיום בליגת העל לזמן ארוך. ביום שזה יקרה, יצהלו הגזענים וירקדו על הגגות, והיות שאיני מזוכיסט אני אבחר לא לראות ולא לשמוע.

אני מתעב את ההרגשה הזאת. למה אני חייב לשנוא את מכבי תל-אביב בכדורסל כשהם משחקים כל כך יפה? למה אני חייב להיות אוהד של בני סכנין כשהם משחקים כדורגל הגנתי וקשוח, לא לפי טעמי?

הנה רעיון: לאחד את הקבוצות של אח"י נצרת ונצרת עילית. קבוצה מאוחדת יכולה להיות דוגמה מאלפת לדו-קיום בין ערבים ויהודים במדינה. גם הפועל נצרת עילית תרד לליגה הלאומית מתישהו בקרוב, מאותה סיבה שאח"י נצרת ירדה ובית שאן ירדה וסכנין תרד. צריך הרבה כסף, מסורת של כדורגל וניהול מקצועני כדי לשרוד בליגת העל. קשה למצוא את כל אלה ביחד לאורך זמן בערי הפריפריה.

סכנין אמנם מופיעה עם צוות שכולל כמה שחקנים יהודים, אבל זוהי קבוצה ערבית שאין לה הרבה אוהדים יהודים ושחקניה היהודים עוברים "טיהור" כשהם נודדים לשחק בקבוצות יהודיות. מכבי חיפה, מנגד, היא קבוצה עם מסורת של שילוב שחקנים ערבים, אבל זוהי קבוצה של יהודים בעיקר.

תארו לכם קבוצה שתנוהל במשותף על ידי יהודים וערבים ויהיו לה אוהדים משני הצדדים. יהיה לה מגרש משותף שבו ייפגשו ספורטאים מכל הגילים וישחקו ביחד. אין כמו השפה של הכדורגל לייצר קצת יותר סבלנות וסובלנות. תורם יהודי צרפתי שמאמין בדו-קיום תרם לפני כמה שנים מיליון דולר לנצרת ולנצרת עילית. בנצרת בנו מחלקה בבית חולים ובשכנה מעבר לכביש שידרגו את התאורה של מגרש הכדורגל.

האיגודים המקצועיים בארה"ב תרמו ב-1960 את הכסף להקמת מגרש כדורגל בנצרת עילית כדי שיהודים וערבים ישחקו ביחד. לקחו את הכסף ובנו מגרש ליהודים. באותה תקופה, פרנק סינטרה המנוח תרם כסף לבניית מרכז תרבות שיעודד דיאלוג בין ערבים ויהודים בנצרת. לקחו את הכסף ובנו מרכז תרבות לערבים בלבד. לא הרבה השתנה מאז. כששרת החינוך מרגישה "לא בנוח" שחברי כנסת ערבים מצביעים, היא לא משכנעת כשהיא מברכת את בני סכנין ואף אחד לא מאמין כשמבטיחים מגרש ביתי למחזיקת גביע המדינה.

ידיד שלי, כומר בפטיסטי מאנגליה, מארגן כל שנה בקיץ משחקי כדורגל בין ילדים יהודים וערבים בגליל. יוזמה מבורכת. לקבוצה יהודית-ערבית יש פוטנציאל לייצר שינוי גדול, והיא תוכל אף לגייס תרומות בחו"ל, אם הממסד לא יתמוך. אבל קשה להאמין שזה יקרה. אנו נרצה את הכסף, ונעדיף להמשיך לשנוא אחד את השני ולאהוד את הקבוצות שמנצחות את אויבנו.

אני הפסקתי ללכת למגרשים. בנהריה ב-1990, זרקו עלי גז מדמיע בגלל שהייתי ביציע הלא נכון. למרות זאת, אני מאמין שספורט יכול לקרב לבבות. מי יודע, אולי הבן שלי יהיה פעם אוהד של מכבי נתניה, או אפילו שחקן של הקבוצה המעורבת בעיר מגוריו.

הכותב מתגורר בכפר יפיע ובונה בית בשכונה הערבית של נצרת עילית