התיזה של מאמרו המאלף של עפרי אילני "ישראל עוברת הדתה אחרת: אנחנו הופכים לנוצרים ,וזה לא נורא" ( מחנכים אותנו מגיל קטן לבוז לנצרות. אבל אנחנו כבר נוצרים - תחת השמש - הארץ (haaretz.co.il) הינה דו-ממדית: הראשונה שהבורגנות הליברלית היהודית בארץ ,ובצל הגלובליזציה האימתנית, מושפעת מהתרבות האירופאית והאמריקאית בעלות הסממנים הנוצריים, שריד לאבות המייסדים, ההגמוניה הכנסייתית והעבר הדתי יותר של מדינות אלה. הממד השני הינו תיאולוגי והוא מביא מספר סופרים ישראלים יהודיים שבכתיבתם התייחסו לישועה בעקיפין או במישרין במובנה הנוצרי המובהק.

נראה לי שיש אמת בחלק הראשון של התיזה (ההשפעה התרבותית) ולכן לא אתעכב עליה אך אציין שיש לנקוט משנה זהירות ולהפריד בין התרבות הנוצרית לבין תרבות הנוצרים. בשכיחות גבוהה, האחרונה עלולה לא להתאים למשנת הדת לפי פרשנות אחת אך דווקא כן לפרשנות או לאסכולה אחרת . אמנם אילני משתמש ללא אבחנה במושג "נצרות" אך כמו בכל דת, הדברים משמשים בערבוביה ובמיוחד שעסקינן בפסיפס של מאות עדות ברחבי תבל.

השני (התיאולוגי) לוקה בחסר והרי מעבר לסממנים התרבותיים שונים- הנצרות נסובה סביב זהותו של ישוע. נתעלם מדבריו ההיתוליים של אילני על שמו של ישוע שאינו לרוחו ובלעדיו אולי הוא היה מתפתה להתנצר... לאמיתו של דבר, אין נצרות בלי הכרה בישוע כבן אלוהים שהגיע לעולם כדי למות על הצלב ולגאול בני האדם מחטאיהם. דבריו של ישוע לא השאירו מקום לספק- הוא דימה את עצמו פעם אחר פעם באוונגליון ל-הדלת, האמת, החיים, הדרך , האלפא והאומגה ושבלעדיו, לא ניתן להגיע לאל. האדם לא יכול להישאר אדיש- או שיקבל דברים אלה של ישוע על עצמו כהווייתם כדברי אלוהים חיים ויאמצם אל חיקו. לחילופין הברירה בידיו לדחות אותם כאלה שנאמרו ע"י מגה מגלומן הסובל משיגעון גדלות בשים לב שניתנו בתקופה דתית נוקשה ביותר. לדידי- האופציה השנייה אינה ריאליסטית לאור חייו המושלמים והשלמים של ישוע, משנתו המדהימה ,הטוב והמרפא הניסי שהרעיף על הקהל שעקב אחריו.

לאחר שעוברים את משוכת זהותו של ישוע, יש להתעכב על חייו, דרשותיו, גישתו לנושאים שונים והתייחסותו האישית לאנשים אותם פגש. צריך לקרוא ולהתענג על הדרשה על ההר שם הוא מבקש ממאמיניו לאהוב אפילו את אויבם. הוא מסתכל מעבר לסימפטומים של הפשעים ומגיע לשורש הרע – הבסיס שמביא לזנות הוא המבט החושק באשה למשל והבסיס לרצח שהוא השנאה היוקדת בלבבות שגורמת תחילה לדברי דיבה ומתדרדרת לרצח.

בנוסף, יחסו המכבד לאשה ולשומרוני ( האויב המר של היהדות בת זמנו) הינה פרוגרסיבית ומחייבת התייחסות מהמתבונן הסקרן בן זמננו.

אמנם הנוצרים כשלו במשך השנים ולא יישמו את מה שרבם לימד, אך לצורך כך הם זנחו את דברי ישוע באוונגליון או עיקמו את דבריו ללא הכר, בזמן שמשנתו כשלעצמה הינה משא לתפארת.

חוטא לאמת מי שסבור שניתן להתחמק משאלת זהותו של ישוע או ממשנתו וגישתו וערכיו ולהסתפק בהתבשמות בתרבות "נוצרית"- שאולי מקורה בנצרות אך היא עוותה במקרים רבים עד לא ניתן לזהות שרידיה עוד.