העונה הרביעית של סדרת "פאודה" נוחלת הצלחה אדירה מעבר לגבולות המדינה ובמיוחד בלבנון, ואין זה מתמיה.

העונות הראשונות נסובו סביב המלחמה של יחידת שב"כ מיוחדת  בלוחמים פלסטינים (בעיקר אסלאמיים) בגדה ועזה עם נגיעה קלה בלבד למתרחש מעבר לגבולות הארץ. לעומת זאת העונה הרביעית מתרחשת במקביל בסוריה-לבנון וכן במחנה הפליטים של ג'נין , כאשר הראשון מקבל את חלק הארי. זו הסיבה להצלחה האדירה בעולם הערבי.

יחידת הקומנדו הישראלית החבוטה והעייפה לאחר מות חלק מחבריה בעונות הקודמות מקבלת אתגר גדול במיוחד. אחד ממפקדי היחידה- הקפטן איוב (גבי) נחטף בבריסל ממש מתחת לאף של דורון (ליאור רז האגדי) ששימש שומרו האישי. האחראי לכך הוא עומר, סוכן של השב"כ (שמתברר כסוכן כפול וכמי שעובד עם החיזבאללה). עומר הוא אחיה של מאיה (לוסי איוב המצוינת). אביהם היה במקור מג'נין אך עבד כמשת"פ ונהרג. כדי לשמור על חברי המשפחה הם הועברו לרמלה, ושם השתקעו. מאיה התחתנה עם יהודי והפכה לקצינה במשטרה ואילו עומר עבד כסוכן כפול של השב"כ ושל חיזבאללה . כדי לכפר על חטאי אביו הפך עומר את עורו וחטף את הקפטן איוב. היחסים בין עומר ומאיה נותקו במשך שנים לאור דרכיהם השונות. לשניהם היה אח נוסף בשם מוחמד שהינו סוחר סמים.

במקביל מקיים עאדל, בן דודם של עומר ,מאיה ומוחמד פעילות לוחמנית ענפה ומוצלחת כנגד ישראל מתוך מחנה ג'נין ושכוללת התנקשויות בקצינים וחברי יחידת השב"כ המהוללת. הוא עושה כן בהסתמך על מידע שהגיע מהקפטן איוב לאחר עינויים קשים שסבל מעומר. כן פעל עאדל באופן עקבי להכנת טילים קטלניים והוא הצליח לקראת סוף הסדרה לשגר אותם אל מוקדים שונים ברחבי הארץ .

בתחכום רב משטה השב"כ במאיה באמצעות מסרון שבו קטע וידיאו מבויים ומזויף ובו כביכול דמות מתחזה לעומר שמנגנן על מיתר אהבתו לאחותו. הם מפילים את מאיה שמתפתה לעזור ל-"אחיה" בהעברת דרכונים זרים המוחבאים בבית אמם אליו. כך מגיעה מאיה לגבול סוריה לפגוש את דורון שמתחזה לאיש קשר בשם אמיר משפרעם שהוא כביכול חבר של אחיה עומר. בשל התקפת טילים באותו זמן, שניהם בורחים אל תוך סוריה ומשם ללבנון. המטרה של דורון בכניסה זו  הינה להגיע לכפר פנידק בצפון לבנון שבו גרה אשתו של עומר ולמסור לה הדרכונים. הוא קיווה שכך ישדל עומר להגיע אליו ומשם הדרך אמורה להיות קצרה להגיע לחטוף איוב ,לפני שהחיזבאללה מעבירים אותו לאיראן.

 רצף של אירועים דרמטיים מביאים את מאיה ודורון אל הכפר פנידק ומשם דרך מקומות מסתור המוסד בלבנון (בית הארחה נוצרי המושבת בחורף!) . עומר מתהפך בשנית וחוזר לעבוד עם השב"כ ועוזר להם להגיע אל החטוף. הם עושים זאת בעזרת חברי יחידת הקומנדו המהוללת שהגיעה דרך הים (מזכיר הפעילות של צה"ל בתוניס עם רצח אבו ג'יהאד) והתחברה לדורון.

לאחר מרדף דרמטי ובלווי לוויני ישראלי ובאמצעות שימוש בלהג לבנוני (שרק שניים מיחידת הקומנדו שלטו בו) הצליחו חברי יחידת הקומנדו להערים על מי שעמד בדרכם או לחילופין להרוג אותו. הם חתכו את מסלול הרכב בו הובילו את הקפטן החטוף, חיסלו המלווים ותפסו אותו לידיהם לאחר מאבק עקוב מדם.  הקפטן חטף את נשקו של אחד מחברי הקומנדו וירה בעומר, סוכנו היקר שהתהפך עליו, והרג אותו בלי שידע שהלה חזר בתשובה וחזר לחיק השב"כ.

הקפטן איוב מוחזר ארצה כשהוא שבור ומדוכא לאחר העינויים הקשים שעבר שהביאו אותו לטפטף מידע על מודיעים של השב"כ שבעקבותיו הרגו בהם הלוחמים הפלסטיניים.

חרף מצבו הנפשי והפיזי הקשה מבליח מוחו הקודח של הקפטן הצעה/תוכנית שהשב"כ מאמץ למסור את גופת עומר למשפחתו לצורך קבורתה בג'נין. בכך הוא קיווה למשוך את עאדל אל הלוויה ההמונית וע"י כך לחסלו אותו. איוב ידע  שעאדל לא יסכים שחמאס תקבל את הקרדיט ממות "הגיבור" השהיד עומר וכך יתפתה לצאת ממחבואו ולהצטרף להלוויה. וכך היה, כאשר רעולי פנים מיחידת השב"כ התחזו לאנשי חמאס שהובילו את הלוויה. עאדל מגיע עם קבוצה קטנה מלוחמיו אל ההלוויה. ואז מאיה שמזהה את דורון בין "אנשי חמאס" האמורים מתריעה אל מול ההמון המשולהב שמדובר בחברי יחידת הקומנדו הישראלים רעולי הפנים שהסתננו אל הלוויה. מתחיל ירי וההלוויה מתפזרת ובעקבותיה מתקיים דו קרב יריות עקוב מדם באתר קרוב שבו ידם של הישראלים הייתה על התחתונה. העונה מסתיימת בכל חברי יחידת הקומנדו הישראלים כשהם שרועים על הקרקע, ספק חיים או ספק מתים לאחר שנורו בקרב האלים.

אין ספק שמדובר בסדרה עשויה היטב ובדקדקנות ובאה לשקף במידת מה את המאבק המתמשך בין יחידות העילית הישראליות על התחכום והעליונות האלקטרונית לקבוצות הפלסטיניות (וגם הלבנוניות) בעלות התעוזה והעקשנות. יוצרי הסידרה משתדלים להביא איזון מסוים בין הצדדים בצד המבצעי והאנושי. בראשון שני הצדדים נוחלים הצלחות (כך גם בעונות הקודמות) אך אין הדבר כך במציאות. בצד האנושי, אנו מוצאים את היחסים המורכבים בתוך משפחות חברי הקומנדו עם נשותיהם או גרושותיהם שמתרעמות על החיים בצל הלוחמים הנעדרים תכופות מהבית תוך סיכון עצום. הסידרה מאזנת ומביאה את יחסי הלוחמים הפלסטינים שנסים על נפשם מעיני השלטון הישראלי על כאב הפירוד בתוך המשפחה. בעונה זו אנו עדים למקרה של פגיעת ילד בפצצה והסתכנות אביו שהגיע בהסתר ממנוסתו כדי לפגוש בבנו הפצוע בבית החולים.  

העונה לוקה בכמה כשלים שעין של ערבי-פלסטיני-ישראלי רואה אותם.

למשל, הניב של חברי הקומדו הישראלים בערבית פלסטינית אינו משכנע (מכח קל וחומר הלבנונית), וכל ערבי יכול לאבחן שלא מדובר בערבים ותמוה שהסדרה מתעלמת מכך.

בנוסף הצד הערבי בסדרה משויך לארגונים איסלאמים מיליטנטים (החמאס, חיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי) אך דמויות כמו עומר או עאדל חפים מכל לבוש או גינונים או סממנים דתיים איסלאמיים .

ראויה לתשומת לב העמדת הדילמה של עומר ומאיה- כשני ערבים מישראל שהם ממקור מג'נין ושאביהם נחשד בשת"פ עם ישראל. הסידרה מחדדת את בעיית הזהות ואיך התגלגלה מאיה למשטרה והתחתנה עם יהודי ישראלי ואילו עומר עבר ללבנון והתחתן עם לבנונית והצטרף לכוחות חיזבאללה באירופה ואילו אחיהם הינו סוחר סמים ברמלה. הצבת דילמה זו במרכז הבימה והעמדות הקוטביות של שלשת הדמויות, הינה מלאכת מחשבת.

הסידרה עושה מאמץ שלא להגחיך את הצד הפלסטיני או להשפיל אותו . היא דווקא מראה את הפן האנושי של הצדדים ובכללם הערבים מעבר לרובים והפיצוצים.

עם זאת, גם הסידרה של העונה הרביעית כמו קודמותיה מעוררת אי- נוחות אצל ערבים למרות הקצב והעניין שבה. "ההצלחות" של שני הצדדים בסדרה אינן משקפות את המציאות שבה ישראל מגלה עליונות וקוטלת בפלסטינים בקלות רבה. עצם הצפייה הסדרה הינה תזכורת כואבת וקשה למה שקורה בפועל. היא מהווה בעצם הסתכלות כירורגית קרובה לאיך בתחכום טובחים שני העמים האחד בשני. מעבר לחדשות היומיומיות הרוויות באלימות והרג, רק מכורים כמונו יסבלו שעות נוספות בצפייה בעלילה דמוית הוויה עגומה זו . כעדים במציאות לדם הניגר של פצעי שני הצדדים אנו תוהים האם אין ההרג, שמובא גם בסדרה, הינו לשווא בהעדר אפיק מדיני ושלעולם נחיה על חרבנו?

ישוע המשיח אמר: "מי שחי בחרב ימות בחרב" (מתי 26: 52). זו דרכו של עולם וההתעקשות שניצוץ החרב שלך יגבר על חרב יריבך, לא יצלח. יום יגיע ובו ינקום היריב.

המעגל השוטה חזק וגובה קורבנות כפי שהסידרה מראה בדרמטיות אין קץ.

מי יתן וניקח את מילות ישוע ברצינות במקום שנמצא את עצמנו שכובים נטולי חיים  האחד ליד השנים לאחר מלחמה עקובה מדם.